לא רק אור ירוק ! 

לא רק אור ירוק !

במסגרת התפקיד שלנו כסבא או סבתא תורנים, אנחנו נדרשים לעתים קרובות להוציא את הילדים מהגן, להביא אותם לביתנו או לביתם ולשמור עליהם עד שאחד ההורים יחזור מהעבודה.

האמרה טוענת ש"אם לסבתא היו גלגלים...". היום בהחלט ייתכן שלסבתא יש גלגלים – ועוד ארבעה, בדרך כלל (אין הרבה סבים וסבתות אופנוענים או רוכבי אופניים כשמוציאים ילדים מהגן). גם אם נוסעים עם הנכדים בדרך הביתה, עדיין יש הרבה הזדמנויות ללכת ברגל: עד החניה, מהחניה לבית, לגן השעשועים הקרוב, לסופרמרקט או לחבר שהזמין אותו – ויחד אתו, גם אותנו, בעסקת חבילה שאין לפרקה לפני בוא ההורה התורן.

כשהולכים ברגל עם הנכדים, זאת הזדמנות מצוינת ללמד אותם את כללי הזה"ב  (זהירות בדרכים) כבדרך אגב – תרתי משמע.

להמתין תמיד לאור הירוק ברמזור – זה מובן מאליו, אבל גם את המובן מאליו יש לקיים תוך מתן הסבר חוזר, בשיטת הטיפה הסינית.

 לעבור תמיד במעבר חציה אחרי מבט מהיר לשני הכוונים – ושוב מלווה במלל.

אבל יש עוד כמה כללים שיש לכבד. למשל: לא להשתמש בטלפון הסלולארי תוך כדי חצית הרחוב אף פעם!!! לא לדבר ולא לסמס – לא רק בנהיגה, גם בחצית הרחוב, שהיא לא פחות מסוכנת מהנהיגה. הילדים על אחריותכם וחשוב לתת להם גם דוגמא אישית נכונה ונבונה.

אתם עוברים ליד יציאה מחניה של בית? תמיד לעצור לפני המעבר ולבדוק היטב, כמו בחציית כביש, אם אין אוטו נכנס או יוצא. לא לסמוך על אחריות הנהג – גם הוא בן אדם - במקרה הטוב – וגם הוא עשוי לטעות – במקרה הרע.

אתם רואים אוטו עומד ונהג ליד ההגה? להשתדל לא לעבור מאחוריו כיון שהוא אולי בדיוק מתכוון לנסוע ברברס, וגם מלפניו רצוי לא לעבור. צעדו עוד עשרה צעדים ועברו ליד אוטו שחונה ללא נהג. האוטו ללא נהג תמיד מפתיע פחות מאשר אוטו מאויש  - או מייאש, תלוי בנהג...

וכעת לבעיה הקשה ביותר, עליה שמעתי מכמה וכמה סבים וסבתות: ילדים בני שנתיים-שלוש מתעקשים לפעמים לחצות לבד את הכביש, כדי להרגיש עצמאים. הם לא מודעים לסכנות ומעמידים את הסבים במצב קשה למדי. נכון שאפשר לבקש מההורים שיסבירו לילד המרדן שהוא חייב לתת יד בחצית הכביש, אבל אם זה קורה ללא התראה מוקדמת אין ברירה: תפעילו כוח. אני יודעת עד כמה מדברים על חופש לילדים ונגד אלימות, אבל במקרה של סכנה מיידית כזאת, עדיפה אלימות של חיבוק חזק של הסבא על לטיפה קלה של אוטו חולף. אין לכם מה לדאוג: לא בגלל חיבוק הדוב (או הסב, במקרה זה) יגיע הילד לפסיכולוג בגיל בגרות. בודאי יהיו לו עוד שתיים-שלוש סיבות טריות יותר מאשר חצית הכביש בגיל שלוש.

הגעתם הביתה ואתם מתלבטים איך לבלות עם הנכדים עד לשעת החזרה של ההורים? גלשו לאתר

 "מעניין את הסבתא"

 ותגלו המון רעיונות. בילוי נעים!